סיעה
קבוצת חברי הכנסת הפועלת יחד בכנסת. הסיעה היא היחידה הפרלמנטרית, בעוד המפלגה היא הגוף שמחוץ לכנסת.
העובדה שמאחורי המונח
סעיף 59(1) לחוק הכנסת קובע שהתפלגות של סיעה מוכרת אם היא של קבוצה של שני חברי הכנסת לפחות, שהם שליש ממספר חברי הסיעה לפחות.
סעיף 25(א) לחוק הבחירות לכנסת קובע שלעניין הקמת ועדת הבחירות המרכזית רואים רשימת מועמדים שמתוכה נבחרו חברים לכנסת כסיעה, ומספר חברי הסיעה כמספר המועמדים שנבחרו.
ההבחנה בין סיעה למפלגה מעשית. מפלגה נרשמת בפנקס המפלגות ומגישה רשימת מועמדים, והסיעה היא הביטוי של הרשימה בכנסת שנבחרה. רשימה משותפת של כמה מפלגות מופיעה בכנסת כסיעה אחת, אלא אם היא מתפלגת.
סעיף 61(א) לחוק הכנסת עוסק בחבר כנסת שפרש מסיעתו שלא במסגרת התפלגות. ועדת הכנסת קובעת את דבר הפרישה, וסעיף 61(ד) קובע שחבר כנסת שהוועדה הודיעה על פרישתו לא יצורף לסיעה כלשהי בתקופת כהונתה של אותה כנסת.
מספר חברי הסיעה קובע זכויות מעשיות: ייצוג בוועדת הבחירות המרכזית ובוועדות הקלפי, אורך תשדירי התעמולה, וכמה שרים רשאים לפנות את מקומם לפי החוק הנורווגי.